מה זה אול אין בפוקר: כל הצ'יפים לקופה, ומה קורה אחר כך

מה זה אול אין בפוקר? אול-אין (All-in) הוא מצב שבו שחקן מכניס לקופה את כל הצ’יפים שנשארו לו. מהרגע הזה הוא לא יכול לעשות שום פעולה נוספת ביד: לא להמר, לא להשוות ולא לוותר. הוא פשוט מחכה לראות את הקלפים. אול-אין יכול להיות העלאה אגרסיבית, השוואה של הימור גדול, או השוואה עם פחות צ’יפים ממה שנדרש. במדריך הזה נסביר מתי אול-אין אפשרי, איך עובדות קופות צדדיות, ומה קורה כשהערימה שלכם קטנה מההימור.

את שאר הפעולות שאפשר לעשות בתור, ואת מבנה היד, תמצאו במדריך חוקי טקסס הולדם.

אול אין באנגלית: מאיפה המונח

המונח מגיע מהביטוי האנגלי All in, “הכול בפנים”. בשולחן אומרים “I’m all in” כדי להכריז שכל הערימה נכנסת לקופה, ובאפליקציות פוקר הכפתור נקרא פשוט All-in. בעברית שחקנים כותבים אותו בכמה צורות: אול-אין, אול אין או “דחיפה” (Push, Shove). כולן מתארות את אותה פעולה. את שאר המונחים שתשמעו סביב השולחן ריכזנו במילון מונחי הפוקר.

מתי אפשר להיכנס לאול-אין

• בנו לימיט: בכל רגע שהתור שלכם. אין תקרה להימור, ולכן תמיד אפשר לדחוף את כל הערימה.
• בפוט לימיט: רק אם כל הערימה שלכם קטנה מגודל ההעלאה המקסימלית, או שווה לה. אם הערימה גדולה יותר, תוכלו להעלות רק עד גודל הקופה, ואול-אין יגיע אולי בסבב הבא. איך מחשבים את התקרה מוסבר בעמוד על רייז.
• בהשוואה: כשמישהו הימר יותר ממה שיש לכם, קול הוא בעצם אול-אין עם כל מה שנשאר.

אול-אין עם פחות צ’יפים מההימור

זה המצב שמבלבל הכי הרבה מתחילים. נניח שיריב הימר 100 ונשארו לכם רק 40. אתם לא חייבים לוותר: אתם משווים ב-40 ונכנסים לאול-אין. הכלל: אתם יכולים לזכות מכל יריב רק בסכום ששווה למה ששמתם. אם רק היריב שהימר נמצא מולכם, 60 מההימור שלו לא “כוסו” וחוזרים אליו. אם יש עוד שחקנים ביד, הם ממשיכים להמר ביניהם בקופה צדדית.

אול-אין קטן מהעלאה מלאה

לפעמים שחקן מעלה לאול-אין, אבל התוספת שלו קטנה מההעלאה המינימלית. דוגמה: אתם מהמרים 20, ושחקן אחריכם נכנס לאול-אין ב-30. התוספת שלו היא 10 בלבד, פחות מהעלאה מלאה. לפי הכללים המקובלים, אם הפעולה חוזרת אליכם תוכלו להשוות את ה-10 או לוותר, אבל לא להעלות שוב. שחקן שעוד לא פעל באותו סבב יכול לעשות כל פעולה. באפליקציה המערכת מאכפת את זה בעצמה ומציגה רק את הפעולות המותרות.

איך נבנות קופות צדדיות

כשכמה שחקנים עם ערימות שונות נכנסים לאול-אין, מחלקים את הכסף לשכבות, מהערימה הקטנה ועד הגדולה:

שחקן	ערימה	משתתף בקופה הראשית	בקופה צדדית 1
A	50	כן	לא
B	150	כן	כן
C	300	כן	כן

נניח שכולם באול-אין לפני הפלופ:

1. קופה ראשית: 50 מכל אחד, בסך הכול 150. שלושתם מתחרים עליה.
2. קופה צדדית 1: עוד 100 מ-B ומ-C, בסך הכול 200. רק B ו-C מתחרים עליה.
3. עודף: ל-C נשארו 150 שאף אחד לא יכול להשוות, והם חוזרים אליו.

בשואודאון קובעים מנצח לכל קופה בנפרד. אם ל-A יש את היד הטובה ביותר, הוא לוקח 150 בלבד, והקופה הצדדית הולכת למי שיש לו יד טובה יותר מבין B ו-C. בשולחן אונליין החלוקה נעשית אוטומטית, אבל כדאי להבין אותה כדי לדעת על מה בדיוק אתם משחקים.

אול-אין בטורניר מול אול-אין בקאש

המשמעות של אול-אין תלויה בפורמט. בטורניר, מי שמפסיד את כל הצ’יפים יוצא מהטורניר (אלא אם יש בו ריביי), ולכן ליד הבועה ולפני שולחן הגמר כל אול-אין שווה יותר מסכום הצ’יפים שבו. את ההיגיון הזה מסביר המדריך לבועה ו-ICM בטורנירי פוקר. במשחק קאש, הצ’יפים הם כסף אמיתי ואפשר לקנות שוב, ולכן ההחלטה תלויה בעיקר בסיכוי שלכם ובגודל הקופה. מה מתאים לכם יותר מוסבר בהשוואה בין טורנירים לקאש גיים.

אחרי שכל הצ’יפים בפנים, נשאר רק מזל הקלפים. לכן כדאי להכיר את המספרים הבסיסיים: זוג בכיס מול שני קלפים גבוהים ממנו הוא בערך 55% מול 45%, מה שנקרא “קוין פליפ”. את האחוזים של המצבים הנפוצים תמצאו בטבלת הסיכויים בפוקר, וגם אחוזים טובים מפסידים לא מעט פעמים. בגלל זה גם שחקנים טובים לא מכניסים לאול-אין כסף שהם לא יכולים להרשות לעצמם להפסיד, ושומרים על כללי ניהול בנקרול בפוקר.

איך זה נראה באפליקציה

כשאתם בוחרים סכום שווה לכל הערימה, הכפתור מסומן כ-All-in. אחרי שכל המשתתפים באול-אין והשאר סיימו לפעול, הקלפים נחשפים ושאר הקלפים המשותפים נפתחים. ברשת GG יש גם כלים למצב הזה, כמו EV Cashout וביטוח אול-אין, שמוסברים בעמוד EV Cashout וביטוח אול-אין. יש גם פורמט שבו אול-אין הוא אחת משתי ההחלטות היחידות, אול-אין או פולד.

מצבים טיפוסיים

• ערימה קצרה בטורניר: עם מעט ביג בליינדים אין מקום להעלאה רגילה ולהחלטה בפלופ. “דחיפה” לפני הפלופ היא לעיתים קרובות הפעולה היחידה ההגיונית, במיוחד ככל שהבליינדים עולים בטורנירים.
• יד חזקה מול הימורים כבדים: כשהקופה כבר גדולה ביחס לערימה, אול-אין הוא פשוט ההמשך הטבעי של היד.
• חצי-בלוף עם דרו חזק: אול-אין נותן ליריב הזדמנות לוותר, ועדיין משאיר לכם סיכוי להשלים.

טעויות נפוצות

• אול-אין מתוך תסכול. אחרי כמה הפסדים קל “לדחוף” כדי לגמור עם זה. זה סימן קלאסי של טילט.
• לשכוח את הקופה הצדדית. כשיריב קצר כבר באול-אין, הימור נוסף מול שחקן שלישי משחק רק על הקופה הצדדית. בלוף שם לא יכול להוציא את הקצר מהקופה הראשית.
• אול-אין גדול מדי עם יד חזקה. כשאתם עמוקים, דחיפה ענקית מבריחה בדיוק את הידיים שהייתם רוצים שישלמו.
• להיכנס עם כסף שלא מתכננים להפסיד. אול-אין הוא הרגע שבו ההבדל בין משחק לסיכון אמיתי הכי מורגש. הציבו לעצמכם גבולות מראש, כמו שמוסבר בעמוד משחק אחראי.

דוגמה קצרה

טורניר, בליינדים 100 ו-200. יש לכם 1,600 בכפתור, כלומר 8 ביג בליינדים, ובידכם K♠J♠. כולם מוותרים אליכם. העלאה רגילה ל-500 תשאיר לכם 1,100, ואם הביג בליינד יחזיר העלאה תצטרכו לוותר על שליש מהערימה. במקום זה אתם דוחפים את כל ה-1,600. הבליינדים צריכים עכשיו להחליט על כל הערימה שלהם עם ידיים אקראיות, ובדרך כלל יוותרו, ואתם לוקחים 300 בלי להראות קלפים. אם אחד מהם משווה, יש לכם יד סבירה מול הטווח שלו.

הלקח: אול-אין הוא לא מהלך של ייאוש, אלא כלי. השאלה היא תמיד אם כל הערימה שלכם היא הגודל הנכון להימור הזה.