דויל ברונסון: הסיפור של הסנדק של הפוקר

דויל ברונסון (Doyle Brunson, 1933–2023), שכונה Texas Dolly, היה שחקן פוקר אמריקאי ששיחק באופן מקצועי יותר משישים שנה, ו“הסנדק של הפוקר” הוא גם שם האוטוביוגרפיה שלו. הוא זכה פעמיים ברציפות ב-Main Event של ה-WSOP, אסף עשרה צמידים, היה הראשון שהרוויח מיליון דולר בטורנירים, וכתב את Super/System, אחד ספרי הפוקר המשפיעים בכל הזמנים. זה הסיפור שלו, מהמסלול בתיכון בטקסס ועד שולחן הגמר האחרון שלו בגיל 84.

ספורטאי מטקסס שהפך לשחקן

ברונסון נולד ב-10 באוגוסט 1933 בעיירה לונגוורת’ שבטקסס. בתיכון הוא היה ספורטאי מצטיין: לפי ויקיפדיה, ב-1950 הוא ניצח בריצת המייל באליפות התיכונים של טקסס בזמן של 4:43. הוא קיבל הצעות מהרבה מכללות, בחר באוניברסיטת הרדין-סימונס באבילין, ואפילו קבוצת ה-NBA מיניאפוליס לייקרס התעניינה בו. פציעה בברך ושבר ברגל סגרו את הדלת לכדורסל המקצועני.

הוא סיים תואר ראשון ב-1954 ותואר שני במנהל חינוך שנה אחר כך, עם תוכנית להיות מנהל בית ספר. בינתיים הפוקר כבר היה חלק מהחיים שלו: הוא התחיל לשחק עוד לפני הפציעה, ואחריה הרווחים מהשולחן מימנו את ההוצאות שלו. אחרי הלימודים הוא התקבל לעבודה כאיש מכירות של מכונות משרד בחברת Burroughs. ביום העבודה הראשון הוזמן למשחק סבן קארד סטאד, והרוויח בו יותר ממשכורת של חודש. זמן קצר אחר כך עזב את החברה והפך לשחקן מקצועי.

הדרכים של טקסס

השנים הראשונות היו רחוקות מהזוהר של לאס וגאס. ברונסון שיחק במשחקים לא חוקיים ברחוב Exchange בפורט וורת’, ואחר כך נדד בין טקסס, אוקלהומה ולואיזיאנה, שם הכיר שני שחקנים שיהפכו לאגדות: אמרילו סלים וסיילור רוברטס. את המשחקים האלה ניהלו לא פעם אנשי פשע מאורגן, והוא סיפר בעצמו על האלימות של התקופה. השלושה איחדו כוחות והימרו יחד, לדבריו, כמעט על הכול. אחרי שש שנים יצאו לנסיעה הרצינית הראשונה ללאס וגאס, והפסידו שם את כל הקופה המשותפת, כמעט מאה אלף דולר. השותפות התפרקה, החברות נשארה.

שתי אליפויות עם עשר ושתיים

בסוף ברונסון השתקע בלאס וגאס. לפי GGPoker, ב-1970 הוא היה אחד משבעת השחקנים שבני ביניון הזמין למפגש הראשון של מה שהפך ל-WSOP, ומאז הוא שיחק ב-Main Event כמעט בכל שנה. לפי GGPoker, בשנה הראשונה ההיא שיחקו השבעה רק משחקי קאש, ובסוף התבקשו להצביע מי מהם השחקן הטוב ביותר. בין המוזמנים היו גם ג’וני מוס, סיילור רוברטס ואמרילו סלים. את ההיסטוריה של הסדרה עצמה ושל המשחק סביבה סיפרנו בעמוד ההיסטוריה של הפוקר.

ב-1972 ה-Main Event כבר היה טורניר של ממש, אבל קטן מאוד. לפי GGPoker, רק שמונה שחקנים שילמו את דמי הכניסה, שעלו באותה שנה ל-10,000 דולר. ברונסון סיים שלישי, ואמרילו סלים ניצח את פאגי פירסון בראש בראש ולקח 80,000 דולר. לפי ויקיפדיה, בשנים הראשונות הטורניר היה “המנצח לוקח הכול”, ולכן חלק משולחנות הגמר המוקדמים של ברונסון לא נרשמו אצלו כסיומים בכסף.

ב-1976 וב-1977 הוא ניצח ב-Main Event פעמיים ברציפות, ובשתי הפעמים עם אותה יד: עשר ושתיים. בשני המקרים הוא נכנס לקופה האחרונה כשהיד שלו חלשה יותר, והשלים פול האוס בקלפים הקהילתיים. מאז היד הזאת נקראת על שמו. מי שמכיר ידיים פותחות בטקסס הולדם יודע שעשר ושתיים היא מהידיים שזורקים כמעט תמיד, וזה בדיוק מה שהופך את הסיפור לכל כך זכור. יד נוספת שנקראת על שמו, בעיקר בטקסס, היא אס ומלכה, כי לדבריו הוא ניסה אף פעם לא לשחק אותה.

המספרים מאחורי שני הניצחונות מראים כמה הפוקר היה אז עולם קטן. לפי GGPoker, ב-1976 השתתפו ב-Main Event רק 22 שחקנים. ברונסון ניצח את ג’סי אלטו בראש בראש וקיבל 220,000 דולר. שנה אחר כך הגיעו 34 שחקנים, והוא ניצח את גארי “בונס” ברלנד ולקח 340,000 דולר. ברונסון וג’וני צ’אן הם שני השחקנים היחידים שזכו פעמיים ב-Main Event, ושניהם עשו את זה בשנים רצופות. ג’וני מוס וסטו אנגר זכו שלוש פעמים.

כמה נדיר לקבל דווקא עשר ושתיים? בחפיסה יש 1,326 צירופים אפשריים של שני קלפים, ו-16 מהם הם עשר ושתיים, בכל צירוף של צורות. כלומר, היד מגיעה בערך ב-1.2% מהחלוקות, פעם אחת בכל 83 ידיים בממוצע. רוב השחקנים זורקים אותה כשהיא מגיעה, ולכן הסיכוי לראות מישהו זוכה איתה ביד האחרונה של אליפות העולם, ועוד פעמיים ברציפות, נראה כמעט דמיוני. החישובים האלה מוסברים בעמוד טבלת הסיכויים בפוקר.

שנה	הישג ב-Main Event לפי ויקיפדיה
1972	מקום שלישי
1976	אלוף
1977	אלוף
1980	מקום שני, אחרי סטו אנגר
1982	מקום רביעי
1983	מקום שלישי
1997	מקום 16
2004	מקום 53 מתוך 2,576
2013	מקום 409, כסף בעשור החמישי

שני הסיומים הקרובים אחרי האליפויות היו כואבים במיוחד. לפי GGPoker, ב-1980 השתתפו 73 שחקנים, וברונסון הגיע לראש בראש מול סטו אנגר, שלקח את הפרס של 365,000 דולר. ב-1983, בטורניר של 108 שחקנים, הוא נפל במקום השלישי עם 108,000 דולר.

עשרה צמידים והקרב על השיא

דויל ברונסון זכה בעשרה צמידי WSOP. את התשיעי לקח ב-2003 באירוע של משחקים מעורבים, ואת העשירי בבוקר של 1 ביולי 2005, בטורניר הולדם ללא הגבלה בשולחנות מקוצרים בדמי כניסה של 5,000 דולר. פחות משבוע קודם לכן ג’וני צ’אן הפך לראשון עם עשרה צמידים, וברונסון השווה אותו כמעט מיד. בשנים שאחרי עקפו את שניהם פיל הלמות, שמחזיק היום ב-17 צמידים, ופיל אייבי עם 11. הטבלה המלאה נמצאת בעמוד צמידי WSOP.

הרשימה של עשרת הצמידים מראה עד כמה הוא היה שחקן של כל המשחקים, ולא רק של הולדם. לפי ויקיפדיה:

שנה	אירוע
1976	Main Event, הולדם ללא הגבלה, 10,000 דולר
1977	דיוס-טו-סבן דרו, 5,000 דולר
1977	Main Event, הולדם ללא הגבלה, 10,000 דולר
1977	סבן קארד סטאד ספליט, 1,000 דולר
1978	סבן קארד סטאד, 5,000 דולר
1979	זוגות מעורבים, 600 דולר, יחד עם סטרלה ברודי
1991	הולדם ללא הגבלה, 2,500 דולר
1998	סבן קארד ראז, 1,500 דולר
2003	H.O.R.S.E., 2,000 דולר
2005	הולדם ללא הגבלה בשולחנות מקוצרים, 5,000 דולר

ב-1977 לבדה הוא לקח שלושה צמידים. לפי GGPoker הוא גם אחד מארבעה שחקנים בלבד שזכו בכמה צמידים בשתי שנים רצופות, יחד עם גארי ברלנד, ליין פלאק וג’רמי אוסמוס. ב-1988 הוא נכנס להיכל התהילה של הפוקר.

לפי GGPoker, בדור של ברונסון הצמידים לא נחשבו לעניין גדול. הוא עצמו אמר שבזמנו הם כמעט לא היו שווים כלום, ואפילו לא טרח לאסוף שניים מהם. ובכל זאת, הוא אחד משלושה שחקנים בלבד שזכו בצמידים ארבע שנים ברציפות, מ-1976 עד 1979, יחד עם ביל בויד ולורן קליין.

עוד כמה ראשוניות שנרשמו על שמו לפי ויקיפדיה:

• הראשון שהרוויח מיליון דולר בטורנירי פוקר.
• הראשון מתוך שישה שזכו גם ב-Main Event של ה-WSOP וגם בתואר של World Poker Tour. את תואר ה-WPT שלו, ב-Legends of Poker, הוא לקח ב-2004, עם פרס של 1.1 מיליון דולר.
• אב ובן ראשונים עם צמידים: הבן שלו, טוד ברונסון, זכה ב-2005 בצמיד באומהה היי-לו בדמי כניסה של 2,500 דולר.
• השחקן המשפיע ביותר: בינואר 2006 בחר בו מגזין Bluff ככוח המשפיע ביותר בעולם הפוקר.

Super/System: הספר שעלה לו כסף

ב-1978 הוציא דויל ברונסון בהוצאה עצמית את Super/System, עם כותרת משנה שהבטיחה לספר איך הרוויח מיליון דולר בפוקר. הוא גייס כמה מהשחקנים הטובים של התקופה לכתוב פרקים על המשחקים שלהם. לפי ויקיפדיה, השם המקורי היה How I Made Over $1,000,000 Playing Poker, ורק במהדורה השנייה, ב-1979, הוא קיבל את השם Super/System. החלוקה לפרקים נראתה כך:

• דרו פוקר: מייק קארו, שכתב בהרחבה גם על טלים, הסימנים שמסגירים את היד של היריב.
• סבן קארד סטאד: צ’יפ ריס.
• לואובול: ג’ואי הות’ורן וברונסון.
• סטאד היי-לו: דיוויד סקלנסקי.
• הולדם בלימיט: בובי בולדווין.
• הולדם ללא הגבלה: ברונסון עצמו.

בסוף הספר צירף קארו טבלאות מקיפות של הסתברויות וסטטיסטיקה. לראשונה, שחקנים רגילים יכלו לקרוא איך מקצוענים חושבים ליד השולחן, וברונסון האמין שהספר עלה לו הרבה כסף, כי היריבים שלו למדו ממנו. ב-2004 יצאה גרסה מעודכנת, Super/System 2, שבין הכותבים שלה היו דניאל נגראנו, ג’וני צ’אן, ג’ניפר הרמן והבן טוד ברונסון. לאורך השנים הוא כתב עוד כמה ספרים, ביניהם According to Doyle מ-1984 ו-My 50 Most Memorable Hands מ-2007, וב-2009 פרסם אוטוביוגרפיה בשם The Godfather of Poker. מקום הספר בין הקלאסיקות מוסבר ברשימת ספרי הפוקר המומלצים שלנו.

השנים המאוחרות

דויל ברונסון לא הפסיק לשחק גם כשהיה בשנות השבעים והשמונים לחייו. לפי ויקיפדיה, הוא היה קבוע במשחק מעורב בלימיט 4,000/8,000 דולר ב-Bobby’s Room בקזינו בלאג’יו, אחד המשחקים הגדולים בעולם.

ב-2005 הוא הגיש, בלי שהתבקש, הצעה לקנות את WPT Enterprises, החברה הציבורית שהחזיקה ב-World Poker Tour. לפי ויקיפדיה, הפרסום של ההצעה הקפיץ את מחיר המניה, וכשברונסון ועורכי הדין שלו הפסיקו להגיב, המחיר צנח. רשות ניירות הערך האמריקאית פתחה בחקירה, וב-2007 סגרה את התיק.

עוד ב-2004 הוא פתח חדר פוקר אונליין, Doyles Room. החדר עבר בין כמה רשתות, וב-26 במאי 2011 נתפס במסגרת חקירה על הפרת חוקי ההימורים האמריקאיים. ברונסון ניתק את הקשר איתו אחרי אירועי ה-15 באפריל 2011, היום שבו נסגר כמעט כל השוק האמריקאי. הסיפור של אותו יום מופיע בכתבה על הבלאק פריידי של הפוקר.

המשפחה הייתה חלק מהסיפור. ברונסון הכיר את אשתו לואיז ב-1959 והתחתן איתה ב-1962. הבן טוד הפך לשחקן מקצועי, והבת פמלה שיחקה ב-Main Event של 2007, ולפי ויקיפדיה החזיקה בו יותר זמן מאחיה.

ב-11 ביוני 2018 הודיע ברונסון שהוא פורש מטורנירים. באותו יום הוא נכנס לטורניר 2-7 Single Draw בדמי כניסה של 10,000 דולר, הגיע לשולחן הגמר וסיים שישי, עם 43,963 דולר. לפי ויקיפדיה, הרווחים שלו מטורנירים חיים עברו את 6.1 מיליון דולר, מתוכם יותר מ-3 מיליון מ-37 פעמים שהגיע לכסף ב-WSOP. הפרישה לא הייתה מוחלטת: ב-2021 הוא חזר לרגע לטורניר ההזמנה Master of Ceremonies ב-WSOP וסיים חמישי. השחקן וינס ווהן ניצח, ופיל הלמות סיים רביעי. הוא נפטר בלאס וגאס ב-14 במאי 2023, בגיל 89. בסדרת ה-WSOP של אותו קיץ נערך אירוע לזכרו, ובין הנואמים היו פיל הלמות ודניאל נגראנו.

מיתוסים ועובדות על דויל ברונסון

הסיפור שלו עבר מפה לאוזן כל כך הרבה שנים, שחלק ממנו התעוות בדרך. הנה כמה דברים שנאמרים עליו, מול מה שהמקורות אומרים:

מיתוס	מה נכון
ברונסון שיחק כל חייו רק הולדם	לפחות חמישה מעשרת הצמידים שלו הגיעו ממשחקים אחרים: סטאד, סטאד ספליט, ראז, דיוס-טו-סבן דרו ו-H.O.R.S.E.
עשר ושתיים היא יד טובה, אחרת לא היה זוכה איתה	בשני הניצחונות הוא היה בעמדת נחיתות והשלים פול האוס בקלפים הקהילתיים. היד עצמה חלשה מאוד.
הספר שלו הפך אותו לעשיר	הוא האמין שהספר כנראה עלה לו יותר כסף ממה שקיבל על הכתיבה, כי היריבים למדו ממנו.
הוא אסף בקפידה כל צמיד	לפי GGPoker, לשני צמידים הוא אפילו לא טרח להגיע.
הוא היה המנצח הגדול ביותר ב-Main Event	שני ניצחונות הם הישג נדיר, אבל ג’וני מוס וסטו אנגר זכו שלוש פעמים.

מה זה אומר לשחקנים היום

הסיפור של דויל ברונסון מראה כמה הפוקר השתנה בחייו של אדם אחד. הוא התחיל במשחקים מחתרתיים בטקסס, שבהם הסכנה הגדולה לא הייתה רק להפסיד, ובסוף ראה את הצמידים שלא טרח לאסוף מחולקים לשחקנים מול מסך. איך זה קרה מספרת הכתבה על WSOP Online וסדרת הצמידים ברשת.

שני דברים מהקריירה שלו רלוונטיים גם לשחקן של היום. הראשון הוא הלמידה: Super/System הוכיח שידע משנה תוצאות, וכיום יש הרבה יותר כלים ללמוד, החל ממדריך טקסס הולדם ועד ניתוח ידיים אחרי הסשן. השני הוא שגם האגדה הגדולה ביותר הפסידה פעם את כל הכסף שלה בכמה ימים בלאס וגאס. תקציב קבוע והפסקות הם חלק מהמשחק, והכלים לכך מוסברים בעמוד משחק אחראי.

עוד שחקנים ששינו את המשחק תמצאו בעמוד שחקני פוקר מפורסמים, מה רץ ברשת החודש ריכזנו בחדשות פוקר לנובמבר 2026, ושאר הכתבות מחכות בבלוג של 7XL Global.