פוקר בבית הלבן: נשיאי ארצות הברית שישבו ליד שולחן הקלפים

Presidents Poker, פוקר של נשיאים, הוא אחד הנושאים האהובים בהיסטוריה של המשחק. מתברר שכמה מהאנשים החזקים בעולם בילו ערבים שלמים מול ערימת צ’יפים, בדיוק כמו כל חבורה של חברים. בכתבה הזאת, חלק מהבלוג של 7XL Global, נספר על חמישה נשיאים אמריקאים ועל הקשר שלהם לפוקר: מהשלט המפורסם של הארי טרומן, דרך ערבי הקלפים של וורן הרדינג, ועד הקופות שעזרו לריצ’רד ניקסון להיכנס לפוליטיקה. כל הסיפורים כאן מבוססים על ויקיפדיה, ונביא רק את מה שמתועד שם.

למה דווקא פוקר

פוקר הוא משחק אמריקאי מאוד. לפי ויקיפדיה, המשחק התפשט בדרום ארצות הברית בתחילת המאה ה-19, על ספינות ההימורים במיסיסיפי ובסביבות ניו אורלינס, ובאמצע אותה מאה הצבא האמריקאי עזר להפיץ את פוקר הסטאד. כלומר, כשהנשיאים בכתבה הזאת גדלו, פוקר היה חלק רגיל מהחיים: בעיירות, בפנימיות, בצבא ובצי. את הדרך הארוכה של המשחק, מהמערב הפרוע ועד הטלפון, תיארנו בעמוד ההיסטוריה של הפוקר.

כדאי גם לזכור שהפוקר של הנשיאים לא נראה כמו הפוקר של היום. לפי הערך על ההיסטוריה של הפוקר בוויקיפדיה, במלחמת האזרחים האמריקאית נוספו למשחק הסטאד בחמישה קלפים והסטרייט. הקלף החופשי (Wild Card) הופיע בסביבות 1875, משחקי הלואובול והקופה המפוצלת בסביבות 1900, ומשחקי הקלפים המשותפים רק בסביבות 1925. כלומר, טרומן, הרדינג ואייזנהאואר גדלו על סטאד ועל דרו, ולא על הולדם. משחקי הקלפים המשותפים, שהולדם הוא המוכר שבהם, נכנסו לתמונה כשהם כבר היו מבוגרים.

שנה בערך	מה נוסף לפוקר לפי ויקיפדיה
1861–1865	הסטאד בחמישה קלפים והסטרייט, בזמן מלחמת האזרחים
1875	הקלף החופשי (Wild Card)
1900	לואובול וקופה מפוצלת
1925	משחקים עם קלפים משותפים
1970	ה-WSOP הראשון, שהפך את הטורנירים לפופולריים בקזינו

הארי טרומן: הנשיא שהעביר את האחריות לשולחן

הארי טרומן, הנשיא ה-33, הוא כנראה הנשיא שהכי מזוהה עם פוקר. לפי ויקיפדיה, הוא אהב לבלות כמה שיותר זמן במשחקי פוקר, בסיפורים ובכוסית בורבון. ההיסטוריון אלונזו האמבי כתב שבעיני חלק מהציבור, הימורים ובורבון לא נראו מתאימים לנשיא, ושהפוקר המחיש את המתח בין התדמית הממלכתית של טרומן לבין הסגנון הפשוט והחברי שלו.

הסיפור הכי מפורסם קשור לשלט שעמד על השולחן שלו בחדר הסגלגל: The Buck Stops Here, “האחריות נעצרת כאן”. לפי ויקיפדיה, טרומן קיבל את השלט במתנה ממנהל בית סוהר שהיה בעצמו שחקן פוקר נלהב. וזה לא מקרי. הביטוי Passing the buck, להעביר את האחריות הלאה, הגיע ככל הנראה מהפוקר. בשולחנות של המערב הפרוע השתמשו בסימון, למשל סכין עם ידית מקרן של צבי, כדי להראות של מי התור לחלק את הקלפים. ה-buck הזה עבר בין השחקנים, ומי שלא רצה לחלק פשוט העביר אותו לשחקן הבא.

היום התפקיד הזה שמור לדיסקית קטנה, והיא קובעת הרבה יותר מאשר מי מחלק. איך היא משפיעה על סדר הפעולות ועל הבליינדים מוסבר בעמוד כפתור הדילר בפוקר. ועוד פרט קטן: לפי ויקיפדיה, בצד השני של השלט של טרומן היה כתוב “I’m from Missouri”, רמז למדינת הבית שלו, וג’ימי קרטר שאל את השלט מספריית טרומן ושם אותו על השולחן שלו.

הבית הלבן הקטן בקי ווסט

לפוקר של טרומן היה גם מקום קבוע. לפי ויקיפדיה, בנובמבר 1946, אחרי 19 חודשים בתפקיד, הרופא שלו, וואלאס גרהם, הורה לו לצאת לחופשה במקום חם. טרומן נסע לבית של מפקד הבסיס הימי בקי ווסט שבפלורידה, והבטיח לחזור בכל פעם שיצטרך מנוחה. הוא קיים את ההבטחה: בסך הכול הוא בילה שם 175 ימים של הנשיאות שלו, ב-11 ביקורים, והמקום קיבל את הכינוי “הבית הלבן הקטן”.

לפי ויקיפדיה, בזמן הביקורים האלה שרים בממשלה ואורחים זרים הגיעו לשם באופן קבוע לטיולי דיג ולמשחקי פוקר. אחרי הניצחון המפתיע שלו בבחירות של 1948 הוא חזר לקי ווסט, ורחוב דיוויז’ן בעיר שינה את שמו לשדרת טרומן לכבודו. ב-1991 נפתח הבית כמוזיאון, ועל השולחן שם מוצג השלט The Buck Stops Here, עם הכיתוב I’m From Missouri בצד השני.

גם האנשים סביב טרומן ידעו לשחק. לפי הערך על קלארק קליפורד, היועץ הקרוב שלו, ההצלחה של קליפורד בבית הלבן נבנתה בין השאר על כישורי פוקר שהשתוו לאלה של הבוס שלו. סיפור ה-Presidents Poker של טרומן הוא לכן לא סיפור על נשיא אחד, אלא על חוג שלם של אנשים שהכירו זה את זה גם מעבר לשולחן.

וורן הרדינג: ערב פוקר בכל שבוע

וורן הרדינג, הנשיא ה-29, שיחק בבית הלבן עצמו. העדות מגיעה מהרברט הובר, שהיה שר המסחר בממשל שלו ונבחר לנשיא בהמשך. לפי ויקיפדיה, בזיכרונות שפרסם ב-1952 כתב הובר שערבי פוקר שבועיים בבית הלבן היו דרך ההרפיה העיקרית של הרדינג. הסכומים לא היו גדולים, אבל המשחק נמשך רוב הלילה.

הובר עצמו לא אהב את זה. הוא כתב שאין לו התנגדות לאנשים שמשחקים פוקר על כסף, אבל שהמראה של משחק כזה בבית הלבן הציק לו. לפי ויקיפדיה, הוא הוזמן לערב הפוקר רק פעם אחת, ולא הוזמן שוב. הסיפור הזה מזכיר משהו שכל מי שמארגן משחק בבית מכיר: האווירה בשולחן חשובה לא פחות מהקלפים, ולא כל אורח מתאים לכל ערב. אם אתם מארגנים משחק משלכם, יש לנו רשימה מסודרת של ציוד לפוקר בבית.

הערך על הנשיאות של הרדינג בוויקיפדיה מוסיף עוד כמה פרטים, ושם כתוב שהוא שיחק פוקר פעמיים בשבוע, כך שגם המקורות לא תמיד מסכימים על התדירות המדויקת. באותה תקופה ארצות הברית הייתה תחת חוק היובש, ובכל זאת, לפי ויקיפדיה, בערבים בקומה העליונה של הבית הלבן הוגש וויסקי לא חוקי לאורחים, והרעיה פלורנס הרדינג, שכונתה “הדוכסית”, מזגה להם משקאות. לפי אותו ערך, הרדינג זכה לכאורה באחד ממשחקי הפוקר בבית הלבן בסיכת עניבה מפנינה ששוויה 4,000 דולר. המילה “לכאורה” חשובה כאן: זה סיפור שמסופר עליו, לא עובדה מתועדת.

דווייט אייזנהאואר: השחקן שניצח יותר מדי

לפני שהיה גנרל ונשיא, דווייט אייזנהאואר היה שחקן פוקר רציני. לפי ויקיפדיה, הוא למד את המשחק בעיירה אבילין שבקנזס, וקרא לו “ספורט האולם האהוב עליי”. באקדמיה הצבאית ווסט פוינט הוא שיחק עם חבריו לכיתה ורשם את ההפסדים שלהם, כדי שישלמו לו אחרי הסיום.

הסוף של הסיפור מפתיע: אייזנהאואר הפסיק לשחק פוקר כי היריבים שלו כעסו על כך שהם צריכים לשלם לו. במקומו הוא התמסר לברידג’, משחק קלפים שבו משחקים בזוגות. לפי ויקיפדיה, ערבי ברידג’ בשבת היו סימן היכר של הנשיאות שלו, ובמלחמת העולם השנייה יכולת לשחק ברידג’ הייתה דרישה לא כתובה לקצינים בסגל שלו.

הוא לא עשה את זה בחצי כוח. לפי ויקיפדיה, חבר סיפר שאחרי שלמד ברידג’ בווסט פוינט, אייזנהאואר שיחק שש ערבים בשבוע במשך חמישה חודשים. השותף האהוב עליו היה הגנרל אלפרד גרונתר, שנחשב לשחקן הברידג’ הטוב ביותר בצבא האמריקאי, ואייזנהאואר מינה אותו לסגנו בנאט״ו בין השאר בגלל הכישרון הזה. ואגב, המחזור שלו בווסט פוינט, מחזור 1915, נודע בכינוי “המחזור שהכוכבים נפלו עליו”, כי 59 מבוגריו הפכו בסופו של דבר לגנרלים. ייתכן שחלק מהם היו אותם חברים שנאלצו לשלם לו את חובות הפוקר.

יש כאן לקח קטן על כסף: אייזנהאואר רשם כל חוב. שחקן שעוקב בדיוק אחרי התוצאות שלו יודע איפה הוא עומד, ולא סומך על תחושה. איך עושים את זה היום, עם תקציב קבוע וכללים ברורים, מוסבר בעמוד ניהול בנקרול בפוקר.

ריצ’רד ניקסון: הקופות שמימנו קמפיין

ריצ’רד ניקסון התגייס לצי האמריקאי במלחמת העולם השנייה ושירת באזור דרום האוקיינוס השקט. לפי ויקיפדיה, בזמן השירות הוא הפך לשחקן טוב מאוד של פייב קארד סטאד, ובכסף שזכה בו עזר לממן את הקמפיין הראשון שלו לקונגרס. בראיון ב-1983 הוא סיפר שוויתר פעם על הזמנה לארוחת ערב עם הטייס צ’ארלס לינדברג, כי הוא היה זה שאירח באותו ערב את משחק הפוקר.

הרקע מעניין. לפי ויקיפדיה, ניקסון גדל בקהילה קווייקרית ויכול היה לבקש פטור מגיוס, אבל בחר להתנדב לצי. הוא שימש קצין אחראי ביחידת התובלה האווירית של דרום האוקיינוס השקט וקיבל על כך צל״ש. בתחילת 1946 השתחרר, חזר לוויטייר שבקליפורניה, ובאותה שנה נבחר לבית הנבחרים. כלומר, הדרך מהשולחן בצי למושב בקונגרס הייתה קצרה מאוד.

פייב קארד סטאד הוא גרסה ותיקה מאוד של המשחק. לפי ויקיפדיה, הוא הצורה המוקדמת ביותר של פוקר סטאד, והוא נולד בזמן מלחמת האזרחים האמריקאית. כל שחקן מקבל קלף אחד סגור וארבעה פתוחים, עם סיבוב הימורים אחרי כל קלף פתוח. אין בו קלפים משותפים כמו בהולדם, ובגלל שרוב הקלפים גלויים, קל יחסית להעריך מה יש ליריב. האחות המוכרת שלו, שעדיין משוחקת היום, מוסברת בעמוד סבן קארד סטאד.

המשחק של ניקסון הגיע גם ל-WSOP, אבל לא לאורך זמן. לפי ויקיפדיה, פייב קארד סטאד היה אחד מאירועי המשנה של הסדרה ב-1971, 1972, 1973 ו-1974, ובכל ארבעתם זכה אותו שחקן, ביל בויד, שהרוויח מהם 80,000 דולר בסך הכול. בגלל הירידה בפופולריות, המשחק הוצא מהתוכנית ב-1975 ולא חזר מאז.

ברק אובמה: צ’יפ אחד בקערה

לא כל סיפור של Presidents Poker הוא על שולחן משחק. לפי ויקיפדיה, ברק אובמה סיפר ב-2016 על קערה מלאה בחפצים קטנים שמזכירים לו אנשים שפגש בדרך. בין מחרוזת תפילה שקיבל מהאפיפיור, פסלון בודהה וצלב קופטי, היה בה גם צ’יפ פוקר ממתכת, שהיה פעם קמע המזל של רוכב אופנוע מאיווה. אובמה עצמו אמר שהוא לא אדם אמונתי במיוחד, ושהוא לא מרגיש שהוא חייב לשאת את החפצים איתו כל הזמן.

נשיא	מה מתועד	המקור
הארי טרומן	אהב פוקר; השלט The Buck Stops Here, מתנה משחקן פוקר	ויקיפדיה: Harry S. Truman, Buck passing
וורן הרדינג	ערבי פוקר שבועיים בבית הלבן	ויקיפדיה: Ohio Gang (זיכרונות הובר)
דווייט אייזנהאואר	למד פוקר באבילין, הפסיק כי ניצח יותר מדי	ויקיפדיה: Dwight D. Eisenhower
ריצ’רד ניקסון	פייב קארד סטאד בצי, מימן קמפיין לקונגרס	ויקיפדיה: Richard Nixon
ברק אובמה	צ’יפ פוקר ממתכת בקערת הקמעות	ויקיפדיה: Barack Obama

מיתוסים מול עובדות

סביב Presidents Poker מסתובבים הרבה סיפורים, ולא כולם מדויקים. הנה כמה מהבלבולים הנפוצים, מול מה שמתועד בוויקיפדיה:

• “טרומן המציא את המשפט The Buck Stops Here”. לא בדיוק. השלט היה מתנה ממנהל בית סוהר שאהב פוקר, והביטוי עצמו נשען על מונח ותיק מהשולחן.
• “אייזנהאואר הפסיק לשחק כי הפסיד”. ההפך. הוא הפסיק כי חבריו כעסו על כך שהם צריכים לשלם לו.
• “ניקסון מימן את כל הקמפיין מפוקר”. ויקיפדיה כותבת שהזכיות עזרו לממן את הקמפיין הראשון שלו, לא שהן מימנו את כולו.
• “הרדינג זכה בתכשיט יקר בפוקר”. זה מסופר, אבל ויקיפדיה מציגה את סיפור סיכת הפנינה בלשון “לכאורה”.
• “אובמה היה שחקן פוקר”. הערך עליו מזכיר רק צ’יפ פוקר אחד, קמע שקיבל במתנה, ולא משחק פוקר.

ציר הזמן של הפוקר הנשיאותי

שנה	אירוע
1915	אייזנהאואר מסיים את ווסט פוינט, אחרי שנים של רישום חובות פוקר
1921–1923	ערבי הפוקר של הרדינג בבית הלבן
1942–1946	ניקסון בצי, ומשחקי הסטאד שלו
1946	ניקסון נבחר לבית הנבחרים; טרומן מבקר לראשונה בקי ווסט
1948	טרומן נבחר שוב, ורחוב בקי ווסט נקרא על שמו
1991	הבית הלבן הקטן נפתח כמוזיאון
2016	אובמה מספר על הצ’יפ בקערת הקמעות

מה זה אומר לשחקנים היום

הסיפורים האלה מזכירים שפוקר היה תמיד משחק חברתי. טרומן, הרדינג וניקסון שיחקו בעיקר עם חברים, עמיתים ואנשי צוות, ליד שולחן אחד, עם הרבה שיחות בין היד ליד. היום אפשר לשחזר את החוויה הזאת גם בלי לכנס את כולם בסלון: איך פותחים שולחן פרטי לחבורה מוסבר בעמוד פוקר עם חברים אונליין.

והלקח של אייזנהאואר נשאר נכון: שחקן שמנצח לאורך זמן צריך יריבים שנהנים לשחק. אם המשחק הופך למקור של מתח וכעס, משהו השתבש, גם אם אתם בפלוס. שמרו על סכומים שנוחים לכולם, והכירו את הכלים בעמוד משחק אחראי.

יש כאן עוד שלושה לקחים פשוטים, אחד מכל שולחן:

1. מהרדינג: תדירות היא לא חוכמה. ערב פוקר אחד או שניים בשבוע, עד מאוחר בלילה, הם הרבה זמן ליד השולחן. מי שמשחק הרבה צריך תקציב קבוע לכל סשן, לא רק לכל חודש.
2. מניקסון: המשחק שאתם מכירים הוא היתרון שלכם. הוא היה טוב מאוד בסטאד, משחק שבו רוב הקלפים גלויים וקל לטעות פחות מהיריבים. גם היום, כדאי להתחיל בפורמט אחד ולהכיר אותו לעומק לפני שעוברים לבא.
3. מטרומן: אחריות אי אפשר להעביר הלאה. ה-buck נעצר אצלכם. ההחלטה כמה לשחק, מתי לעצור ומתי לקחת הפסקה שייכת רק לכם.

ההבדל הגדול בין אז להיום הוא הסכומים והקהל. בזמן ש-Presidents Poker נשאר סיפור על ערבים פרטיים, הפוקר של המאה ה-21 הפך לטורנירים עם אלפי משתתפים, חלקם בכלל אונליין. הסיפור של השחקן שגישר בין שני העולמות, מהמשחקים הפרטיים בטקסס ועד שולחנות הטלוויזיה, מסופר בכתבה על דויל ברונסון, הסנדק של הפוקר. ואם אתם רוצים לראות איך נראית היום אליפות שבה כל אחד יכול להשתתף מהבית, קראו את הכתבה על הסיפור של WSOP Online.

ואם אהבתם את הצד ההיסטורי של המשחק, המשיכו לכתבה על אפקט מאנימייקר, הרגע שבו חובב אחד הוכיח שגם מי שלא שייך לחוג הנבחר יכול לזכות בתואר הגדול, או לכתבה על מצלמת הקלפים, ההמצאה שהביאה את הפוקר לטלוויזיה.